פסק-דין בתיק ע"פ 5089/12

השופט י' דנציגר:

           לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת י' אמסטרדם) בת"פ 18432-11-11 מיום 14.5.2012, בו הושתו על המערער 65 חודשי מאסר בניכוי תקופת מעצרו - לאחר שהורשע בגרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333 בצירוף סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) ובהחזקת סכין, לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין, ולאחר שזוכה מחמת הספק מעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין. כן הושתו על המערער 12 חודשי מאסר מותנה והתנאי הוא שהמערער לא יעבור תוך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר כל עבירת אלימות מסוג פשע ופיצוי לטובת המתלונן בסך 25,000 ש"ח.

עובדות כתב האישום

1.        המערער, יליד 1952, הינו דודו של המתלונן. ביום 2.11.2011 בשעה 12:00 גמר המערער אומר בליבו לחבול במתלונן. בשעה 12:59 רכש המערער סכין שאורך להבה הוא 12.5 ס"מ. מיד לאחר מכן נסע המערער למקום עבודתו של המתלונן. בשעה 14:00 ניגש המערער אל המתלונן ושאל אותו אם יוכל להלוות לו סכום של 700 ש"ח. משנענה בשלילה יצא מהחנות והמתין שהמתלונן יצא ממנה. כעבור מספר דקות לאחר שהמתלונן נעל את דלת החנות, נצמד המערער לגבו של המתלונן ודקר אותו דקירה אחת באמצעות הסכין בחלק הימני של גבו. המתלונן החל לדמם והתמוטט. המתלונן פונה לבית החולים, נזקק לניתוח ולאחר מכן הורדם והונשם במחלקת טיפול נמרץ. כתוצאה ממעשיו של המערער נגרמו למתלונן פציעות ובין היתר שני אזורי חתך בריאה באורך מספר סנטימטרים; שברים מרובים בצלעות ודימום פעיל.

גזר הדין

2.        בית המשפט המחוזי הדגיש כי מדובר באירוע חמור ביותר של ניסיון לפתור סכסוך באמצעות סכין. בית המשפט המחוזי ציין כי מדובר בביטוי נוסף לתת תרבות הסכין. בשל סכסוך משפחתי ישן וארוך עם אמו של המתלונן החליט המערער "לערוך מבחן" לאחיינו לאחר שלא היה שבע רצון מכך שלא השכין שלום בית בין המערער לבין אחותו על אף בקשתו. בנוסף לכך חש המערער עלבון לאחר שבקשת הלוואה קודמת שלו לא נענתה בחיוב על ידי המתלונן. בית המשפט המחוזי הטעים את הנזק שנגרם למתלונן בכך שהיה מאושפז בבית החולים משך כשבועיים במהלכם נותח ואף היה מורדם במשך מספר ימים. לאחר מכן שהה המתלונן 60 ימים נוספים בחופשת מחלה בביתו. המתלונן העיד עוד כי בעקבות פציעתו הוא נאלץ ליטול מדי יום משככי כאבים, נאסר עליו להתאמץ והוא איננו יכול לעבוד בעבודה פיסית. עוד הדגיש בית המשפט המחוזי כי במסגרת תופעת הסכינאות יש להחמיר בענישה גם בגין עבירה של החזקת סכין ובהתחשב בעובדה כי המערער הצטייד בסכין מראש כדי לממש מטרתו והגיע למקום עבודתו של האחיין. בנסיבות האמורות ועל מנת להעביר מסר הרתעתי קבע בית המשפט המחוזי כי יש לתת משקל מזערי לנסיבות אישיות כדוגמת גיל מבוגר, עבר נקי וחרטה. משכך הושתו על המערער העונשים המפורטים לעיל.

נימוקי הערעור

3.        המערער - באמצעות בא כוחו, עו"ד אלכסנדר רינון - טוען כי שגה בית המשפט המחוזי בהטילו עונש מאסר כה כבד על אדם מבוגר שעברו נקי ואשר הביע חרטה על מעשיו. המערער מדגיש כי מדובר באירוע חריג ויוצא דופן לגביו וכי מדובר במעשה רגעי הגובל בטירוף או בהתנהגות בלתי נשלטת. משכך טוען המערער כי אין כל סיכוי שיחזור על המעשים בעתיד. עוד מציין המערער כי הוא הודה מיד במיוחס לו, לא ניסה לברוח מהזירה וביקש להזעיק את המשטרה ואמבולנס. כן מדגיש המערער כי הוא חסך בזמן שיפוטי בכך שהודה בביצוע המעשה וכל שנותר היה לזכותו מעבירת חבלה בכוונה מחמירה לאור הספק בדבר התגבשות הכוונה הדרושה בעבירה זו. המערער מוסיף וטוען כי לא זה המקרה של העברת מסר הרתעתי על מנת להתמודד עם סכינאות. כמו כן טוען המערער כי בית המשפט המחוזי הפנה לפסיקה בה נדון רף ענישה לעניין עבירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין ובכך שגה שכן הוא זוכה מעבירה זו והורשע תחתיה בעבירה לפי סעיף 333 לחוק העונשין. עוד טוען המערער כי לא היה מקום להחמיר עמו בגין עבירה של החזקת סכין שכן זו נבלעת בעבירה החבלה החמורה בנסיבות מחמירות. מכל הטעמים דלעיל עותר המערער להקלה בעונשו.

תגובת המשיבה

4.        המשיבה - באמצעות באת כוחה, עו"ד עדי צימרמן - טוענת כי יש לדחות את הערעור. המשיבה אוחזת בנימוקיו של בית המשפט המחוזי תוך שהיא מדגישה את חומרת העבירות, נסיבות ביצוען והנזק שנגרם למתלונן תוך תכנון מעשה הדקירה מראש. המשיבה מדגישה כי אין להתייחס לסעיף האישום אלא יש לראות את הדברים על פי הקשרם ובשים לב לתוצאות הקשות של מעשי המערער, לאורם צדק בית המשפט המחוזי משהטיל על המערער את עונש המאסר שגזר עליו.

דיון והכרעה

5.        לאחר שעיינו בנימוקי הערעור, האזנו בקשב רב להשלמת הטיעון בעל-פה מטעם הצדדים ועיינו באסמכתאות אליהם הפנו, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל כך שעונש המאסר לריצוי בפועל שהושת על המערער יוקל.

6.        בית המשפט המחוזי השית על המערער עונש מאסר ממושך החורג מרמת הענישה המקובלת במקרים דומים. מובן כי אין מקרה אחד דומה למשנהו וקשת המקרים שנדונה בפסיקה רחבה ומגוונת. ודוק, בחינת הפסיקה העלתה כי העונשים שהושתו בנסיבות דומות שבהן הורשעו הנאשמים בגרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות היו קלים יותר באופן משמעותי בהשוואה לעונש שגזר בית המשפט המחוזי במקרה דנן.

7.        בגזר הדין מושא הערעור שלפנינו הדגיש בית המשפט המחוזי כי יש לשדר מסר הרתעתי באמצעות החמרת רף הענישה הנוהג ביחס לגרימת חבלה חמורה באמצעות סכין או נשק קר אחר, בהתחשב בכך שהעונשים שנהגו להטיל בתי המשפט לא סייעו די הצורך בהתמודדות עם תופעת הסכינאות.

           אכן, בית משפט זה עמד לא פעם על הצורך להתמודד עם מיגור האלימות ותופעת הסכינאות באמצעות ענישה מרתיעה [ראו למשל: ע"פ 175/10 חנוכייב נ' מדינת ישראל (28.7.2011), פסקה 42 לחוות דעתי; פסק דינה של השופטת ע' ארבלבע"פ 6176/12 שווק נ' מדינת ישראל (13.1.2013), פסקה 6]. לצד האמור, גם אם יש מקום למגמת החמרה כפי שהטעים בית המשפט המחוזי, אנו סבורים כי נסיבות המקרה הקונקרטי אינן מגבשות מסד עובדתי שהולם החמרה כגון דא. אכן, לא ניתן להתעלם מהעובדה כי המערער הצטייד מראש בסכין ותכנן לדקור את אחיינו על רקע העובדה שחש מושפל ופגוע. כמו כן, הנזקים שנגרמו למתלונן עקב הדקירה הינם קשים והשלכותיהם מלוות את המתלונן אף כיום. אך לצד זאת, יש להביא בחשבון שני גורמים המשפיעים על קביעת עונשו של המערער: הענישה המקובלת ביחס לעבירות שבנדון ונסיבותיו הפרטניות של המערער בהתאם לעקרון הענישה האינדיבידואלית. בין השיקולים לקולא יש למנות את השיקולים הבאים: גילו של המערער (כיום בן 61 שנים); היעדר עבר פלילי; הודאתו בביצוע המיוחס לו; היוותרותו בזירה על מנת להזעיק את כוחות ההצלה; הבעת חרטה וחסכון בזמן שיפוטי.

8.        לאור כל האמור, אנו סבורים כי יש מקום לשנות מהאיזון שערך בית המשפט המחוזי בין שיקולי הענישה השונים, כך שעונש המאסר בפועל שיושת על המערער יופחת ויועמד על 50 חודשי מאסר בניכוי תקופת מעצרו. יתר רכיבי העונש שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי יעמדו בעינם.

           לא ראינו מקום לתת משקל לטענת המערער לפיה לא היה מקום להרשיעו בעבירת החזקת סכין משהורשע בעבירה של גרם חבלה חמורה בנסיבות מחמירות. מדובר בטענה המכוונת כנגד הכרעת הדין בעוד שהערעור דנן ממוקד כנגד גזר הדין בלבד.

9.        אשר על כן, הערעור מתקבל כאמור בסעיף 8 לעיל.

           ניתנה היום, ט' באדר תשע"ג (19.2.2013).